בוגרים משתפים

עינבר בלוזר שלם

שמחה על ההזדמנות, נעים להכיר 🙂 שמי עינבר בלוזר שלם, נשואה לרייצ’ל ואמא לשלושה אוצרות. ירושלמית מבחירה ורבה מוסמכת. אני בוגרת קו. לאב 04 ומברכת על ההזדמנות להיות עטופה בחבורה מופלאה של מנהיגים ומנהיגות מכל גווני הקשת. אני לומדת ועובדת כבר מעל 20 שנה בשדה היהדות הישראלית בארץ ובשליחות מעבר לים, מתוך אמונה שזהות מבחירה היא המפתח למעורבות אישית, קהילתית וחברתית בארץ הזו. ביצירת מדינה שהיא ראויה וטובה יותר. בעשור האחרון אני מנהלת ושותפה מייסדת של רשות הרבים – הפורום הירושלמי לארגוני התחדשות יהודית, שהיא שותפות של 35 ארגונים ירושלמים המקדמים יחד עיר סובלנית יותר ופתוחה יותר לכל באיה. שלוש דוגמאות דרכן נספר את הסיפור שלי – בשבוע שעבר הייתה לי זכות להוביל עם שותפים וותיקים את אירועי זאת ירושלים – פנים רבות לה. חגיגה של סובלנות לכבוד יום ירושלים בעשרות אירועים בכל רחבי העיר עם אלפי משתתפים ומשתתפות. קהילות וארגונים שעמלים כל השנה ליצור חיבורים בין חלקי העיר דבקים גם ביום ירושלים להמשיך לעשות זאת. השבוע נחגוג את שבועות בתיקוני ליל שבועות בירושלים, הלילה הלבן של ירושלים עם עשרות אירועי רוח ולימוד מגוונים עד הבוקר. כל שנה אנו מכינים את מפת התיקונים והשנה בגרסה דיגיטלית שמאפשרת לכל אחד, בכל מקום, ללמוד תורה מהספה בבית. לשמחתי יתקיימו גם תיקונים פנים אל פנים כמדי שנה, עם ההתרגשות של מפגש אחרי תקופת ארוכה. ואחרון, הקמת ההאב החברתי ‘בית רשות הרבים’ בשכונת קרית יובל ובו 12 ארגוני התחום יושבים יחד, מאגדים משאבים, יוצרים שותפויות חדשות ומובילים את היצירה והתוכן במתחמי הפעילות.

לשמחתי גם שלומית רביצקי טורפז ושמואל שטח בוגרי קו. לאב הם שותפים לבית. הבית פתוח לאורחים וקבוצות, לסדנאות וסיורים עם שותפים ובשכונה. מוזמנים ומוזמנות מאוד לבוא ולבקר.  בקו. לאב הייתה לי הזכות ליצור יחד עם עמית לרנר ריטריט מנהיגות נשית לריפוי והתחדשות אדם ואדמה. 20 נשים מקצוות הארץ, מובילות מכל המגזרים בחברה, עברו 3 ימים במדבר והמשיכו לקבוצת שיח ויצירה בחודשים האחרונים. בריטריט חקרנו אפשרויות חדשניות ויצירתיות לשינוי מערכות הממשל והחברה ואימוץ של מערכת הוליסטית משותפת שמטרתה לייצר בריאות וחיוניות של החברה והסביבה. כל זאת לפני הקורונה, וכעת הצורך בשינוי הולך וגדל. אנו פועלות לקיום עוד ריטריטים ובכך להרחיב את המעגלים וליצור מסה קריטית של מובילות בחברה הישראלית. ועוד מילה על הקורונה – שהיתה מרתון עבור המשפחה שלנו, ונדרשנו מהר מאוד ליצור מציאות של קייטנת קורונה בלי האימהות. גם כי זוגתי היא מ”מ סמנכ”לית במשרד הבריאות והשליחות שלה הייתה 24/7 בחודשים הללו וגם כי הכוח של רישות א.נשים דרך קהילות וארגונים אפשר לנו להוביל מיזמי חירום ובהם התרמות דם קהילתיות נרחבות, הקמת חמ”ל שכונתי של 200 מתנדבים.ות ועוד. המשרדים בבית רשות הרבים נשארו פתוחים לאורך כל התקופה ואני שמחה עם כל אחד ואחת מהעובדים שחוזרים לשגרה המתחדשת. ביום ראשון נפתח את כיתות ואולמות הפעילות ונקבל בחזרה ובשמחה את הפעילים והפעילות של ארגוני הבית. חג שבועות שמח ובואו לבקר!

 

עינבר בלוזר שלם

שותפה מייסדת ומנהלת, רשות הרבים

עינבר בלוזר שלם היא שותפה מייסדת ומנהלת רשות הרבים, שת"פ של למעלה מ-30 ארגונים חברתיים בירושלים, בכוונה להפכה לבירה עולמית של התחדשות יהודית; ומובילה את הקמת מרכז לפלורליזם יהודי, מרחב עבודה משותף לארגונים בתחום, מרכז פיתוח מקצועי ובניית מודלים של קולקטיב אימפקט. ייסדה את בית הלל בחיפה במודל קהילתי ייחודי והיתה שליחה בשתי שליחויות, מטעם הלל העולמית והסוכנות היהודית בארה"ב ומטעם הקהילה המסורתית בלונדון. בוגרת תואר ראשון בלימודי כלכלה וניהול מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, מוסמכת לימודי מדעי החברה ופעילות הומניטרית בתוכנית ישראלית-פלשתינית, תואר שני נוסף בחינוך יהודי פלורליסטי מטעם היברו יוניון קולג' והאוניברסיטה העברית בירושלים, רבה מוסמכת ובוגרת שש תכניות בית מדרש פלורליסטי ברחבי ישראל. גרה בירושלים. מייסדת שותפה של יוזמת קו. לאב ריטריט נשים להבראת כדור הארץ.

עפרה אברמוביץ׳

שמי עפרה אברמוביץ. סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה בארה”ב, חזרתי ארצה התחתנתי עם גרי ואני אמא ל-2 בנות, ימית וחן. לפי השם של הבת הבכורה אפשר לנחש… אני ממפוני ימית. חוויה קשה ומטלטלת שהשאירה בי חותם לחיים. לקחו לי את הבית, את המשפחה ואת החברים. הרגשתי תלושה וכיוון שהורי לא החליטו עדיין לאן יעברו, עברתי לפנימית “שטיינברג” יחד עם אחותי עד סוף כיתה י”ב. אני מייסדת מאמאנט- ליגת האימהות בכדורשת. זה התחיל מכך שחברה אמרה לי לבוא איתה לחוג ונתתי לה את כל התירוצים למה אני לא יכולה… בסוף הלכתי לאימון ויצאתי עם שתי תובנות. האחת, שרק אני אחראית לסדר העדיפויות שלי ולכן מבחינתי נגמרו התירוצים והשנייה, שדרך המשחק חזרתי לגיל 16 והבנתי שאני חייבת לחלוק את התובנות האלה עם עוד אימהות. כיום מאמאנט היא ליגת הנשים הגדולה בישראל והענף השלישי בגודלו בארץ. הקמנו מעל 60 ליגות בפריסה ארצית, כ-900 קבוצות בהן משתתפות כ-8,000 אימהות, בארץ ובעוד 15 מדינות בעולם. אימהות מכל המגזרים והחברות, דתיות, חילוניות, ערביות יהודיות, פריפריה, מעונות לנשים מוכות, כפרי גמילה, כלא נוה תרצה ועוד. אצלנו האמא היא הכוכבת והילדים והמשפחה באים לעודד ואנו מאמינות שכל אמא יכולה.

כך אנו בונות חוסן חברתי, על המגרש ומחוצה לו. לקו. לאב 05 הגעתי כמעט במקרה. לא השתתפתי לפני כן בתוכניות כאלה ולא במעגלים. זו הייתה חוויה מטורפת בה המסע לעיתים הפך למשא, אבל תמיד טמן בחובו הפתעות המאלצות לצאת מאזור הנוחות ופתח חשיבה יצירתית. כשסיימתי את הביוגרפיה הרוחנית שלי, שיינדי סדובסקי ניגשה אלי ושאלה אם יש מאמאנט בחברה החרדית. עניתי לה שזו אחת המטרות החשובות ביותר ששמנו לנו כארגון, למצוא את מה שמחבר בינינו כאמהות, את מה שמפריד אנחנו כבר מכירות. כך נולדה יוזמת מאמענט לחברה החרדית. התחלנו בשריון אולם וקניית כדורים, מציאת מאמנת ושחקניות, הכנו תכנון לקורס מאמנות. גייסנו את עיריית ירושלים יחד איתנו – ואז הגיעה הקורונה…  כעת אנחנו מחפשות שותפים לדרך הן בחיבור למקבלי החלטות בחברה החרדית והן לארגונים הקשורים לנשים חרדיות ולמקבלי החלטות- בנושא בריאות האשה בחברה החרדית. וברשויות המקומיות – להקצאת המשאבים הנדרשים לטובת פעילות מאמענט. כמובן שנשמח גם לחיבור למשרדי ממשלה המקצים משאבים לטובת פרויקט כזה. אנו נהפוך כל אבן עד שנצליח במשימה לא פשוטה אך חשובה זו.

עפרה אברמוביץ׳

מייסדת ויו"ר, מאמאנט

עפרה אברמוביץ' היא מייסדת ויו"ר מאמאנט- ליגת האמהות בכדורשת הוא ארגון נשי, ספורטיבי, חברתי וקהילתי. במקביל, עפרה משמשת גם כיו"ר מועדון הכדורעף לנשים הפועל כפר סבא, מכשירה מאמנות ושופטות ומרצה בכנסים בינלאומיים בהם היא מציגה את המודל של מאמאנט. בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה מקווינס קולג', ניו יורק. גרה בכפר סבא. מייסדת שותפה של יוזמת קו. לאב מאמענט.

לילי בן עמי

שמי לילי בן עמי ואני בוגרת קו. לאב 05. מחזור שהפכו למשפחה, שחולצו עם יסמניקים ממאה שערים ושהקורונה מחקה להם את מרתון קו. לאב ואת הנסיעה לניו יורק. ועדיין הייתי עושה את הכל שוב. בגלל החברים והצוות זהב אחד אחד. חודשים בודדים לאחר שהתקבלתי לתוכנית, אחותי הקטנה מיכל סלה נרצחה באכזריות בביתה. משפחת קו. לאב ליוו אותי בתקופה הקשה בחיי. בכאב הלב ובהתרוממות מתוכו ובהקמת עמותת “פורום מיכל סלה” להצלת חיים ומיגור אלימות במשפחה באמצעות חדשנות וטכנולוגיה. הרעיון נולד במסגרת מפגש קו. לאב בעין גדי, במהלך שיחת היכרות שעשיתי עם יקיר דניאל, הייטקיסט מצליח. דיברנו על מוצר טכנולוגי שמגן על מאגר מידע, ומשם שאלתי אותו האם ניתן לבנות מוצר טכנולוגי שמגן על אישה בביתה? מהר מאד צילית יעקובסון ועפרה אברמוביץ’ הצטרפו והפכנו לצוות שחושב מחוץ לקופסא כדי להציל חיים. גדלתי בבית של מעמד הפועלים, בכורה מבין 6 ילדים, דור רביעי למייסדי המושב שעלו ממצרים, בסביבה נטולת אקטיביזם וחשיבה ביקורתית. באוניברסיטה העברית חיי השתנו כאשר למדתי בתכנית המצוינות “רביבים”, שם התוודעתי לפמיניזם, אקטיביזם ואחריות חברתית. כסטודנטית בת 24 הקמתי את התינוקיה (מעון יום) הראשונה בארץ בתוך אוניברסיטה ובהמשך ייסדנו 4 תינוקיות בארבעה קמפוסים, חדרי הנקה וקידמנו זכויות סטודנטיות אמהות בתקנון האוניברסיטה. המודל שולב לאחר מכן בהנחיות המל”ג. סיימתי תואר שני בחינוך בהצטיינות והתקבלתי לעבודה בתיכון זיו בירושלים כמחנכת וכרכזת תקשוב. לצערי הועסקתי כמורת קבלן בהעסקה פוגענית ולכן הקמתי את “המטה למען העסקה הוגנת” ואת “הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך”.

בתום מאבק שארך 6 שנים הצלחנו להעביר להעסקה ישירה את כל מורות בה”ס. באותן שנים הקמתי את ארגון “מתפקדות הלובי לשוויון בין המינים” להפעלת לחץ אלקטורלי על 120 ח”כ לקידום שויון מגדרי. במשך 3 שנים הגשתי מדי שבוע את “הפינה החברתית” בתוכנית הטלויזיה “עושים סדר” עם בן כספית וגל גבאי והקמתי קהילה ארצית של אנשי חינוך העוסקים בתחום היזמות החברתית, הפקתי כנסים מקצועיים וצורפתי לפורום מנהלי בתי ספר בשם “מעבדת פדגוגיה מוטית עתיד” של משרד החינוך. כיום לפרנסתי אני מרצה ליזמות חברתית במכללת אונו ובמסגרת תוכניות הכשרה שאני בונה לרשויות מקומיות. כמו כן אני יו”ר עמותת פורום מיכל סלה, בהתנדבות, במסגרתה מקודמים כיום 14 מיזמים חדשניים מצילי חיים, למניעת אלימות במשפחה. בין היתר הפקנו את ההאקתון הראשון בישראל לטכנולוגיה מצילת חיים בבית נשיא המדינה. שפע העשייה הציפה אתגר: כיצד נפצח בדרך מקורית את אתגר גיוס המשאבים, באופן שלא יגרע מארגונים אחרים שעושים עבודת קודש בתחום? כל מי שיכול/ה לעזור, לתרום ולייעץ- צרו קשר היום. הצטרפו אלינו לשיח של פתרונות, יזמות, עוצמה חשיבה מחוץ לקופסא – יחד נציל חיים של נשים בשבי האלימות.

לילי בן עמי

יו"ר, פורום מיכל סלה

לילי בן עמי היא יו"ר פורום מיכל סלה הפועל במטרה למגר אלימות במשפחה, יועצת ומנהלת תוכניות חינוכיות של גופים ציבוריים בתחומי יזמות חברתית ומגדר ואקטיביסטית בתחום אלימות כלפי נשים. בעברה היא הקימה וניהלה את מרכז המנהיגות של ויצ"ו בירושלים ובמקביל הגישה פינה שבועית בתוכנית הטלויזיה עושים סדר. כמו כן, היא עבדה פרק זמן ממושך במשרד החינוך במספר רב של תפקידים. בין היתר לילי הקימה קהילה ארצית של אנשי חינוך, ייסדה את רשת תינוקיות האוניברסיטה העברית, את ארגון מתפקדות הלובי לשוויון בין המינים והקימה את המטה למען העסקה הוגנת למען העסקה ישירה של מורות הקבלן. בוגרת תכנית רביבים במסגרתה סיימה בהצטיינות תואר ראשון במחשבת ישראל ומקרא ותואר שני בחינוך, שניהם מהאוניברסיטה העברית. גרה בבית זית.

אורן יצחקי

לתחום התרבות נקלעתי במקרה, את אשתי פגשתי בסופר (ליד דוכן הגבינות) במקרה ולעבודתי הנוכחית הגעתי במקרה, דרך פוסט בפייסבוק. בסוף הבנתי שזה לא הכל “במקרה”, זאת היכולת שלי לנצל את ההזדמנויות שנקרות בדרכי. את היכולת הזו אני מנצל היום כדי לקדם, ליזום ולהפעיל יוזמות שונות. אני שואף להתוות דרך חדשה, שונה, טובה יותר, בגלל זה תמיד רציתי להגיע לעמדות ניהול וצמתי קבלת החלטות בתחום התרבות והחברה. היום אני מנהל את “נא לגעת”, מרכז תרבות יוצר הפועל עם אנשים עם מגבלה חושית (חרשות, עיוורון וחרשות ועיוורון) כך שהתמזל מזלי לעסוק גם בעשיה “חברתית” וגם בעשיה “תרבותית”. זה הצירוף הכי מעניין, מאתגר ומסקרן שיש. התרבות הישראלית (כמו המעגל של קו. לאב) מייצגת את השבטים השונים וכחברה מוטלת עלינו החובה לתת לכולם את ההזדמנות לבטא

את התרבות הייחודית להם, להעניק לקהל הרחב חלון הצצה לעולם שלא בהכרח מוכר להם. אל לפוליטיקאים לחסום ולנסות להשכיח תרבויות שונות; התרבות הערבית לא מסתכמת בחומוס של עכו; לחברה החרדית יש זכות להשתלב בתרבות הישראלית הכללית ולאנשים עם מוגבלויות גם יש מה להציע למנעד הרחב של התרבות הישראלית. את הנושא האחרון, אני מנסה היום לקדם גם בעשיה וגם בחקיקה. שנת הקורונה (שבשמחה הייתי מוחק מהלוח) סגרה אותנו כמעט לחלוטין. התיאטרון והמסעדה לא פעילים וכל העובדים בחל”ת. התחום היחיד שעוד פועל התחיל ביוזמה שהתחילה בקו. לאב – קורסי און ליין ללימוד שפת הסימנים. מאז צאת היוזמה העברנו 11 קורסים לקהל פרטי והשבוע יתחילו עוד 10 קורסים וסדנאות נוספות לבתי ספר כשהתלמידים לומדים את שפת הסימנים בזום .

 

 

אורן יצחקי

מנכ"ל, נא לגעת

אורן יצחקי הוא מנכ"ל מרכז נא לגעת, מרכז תרבות ואמנות ללא מטרות רווח המהווה מקום מפגש בין אנשים חרשים - עיוורים והקהל הרחב. המרכז מפעיל ארבעה גופי תוכן שונים: תיאטרון, מסעדת חושך, מרכז אירועים ומרכז סדנאות המעסיקים שחקנים, מלצרים, מדריכים ועובדים עם מגבלה חושית. קודם לכן הוא כיהן כסמנכ"ל מתחם התרבות מדיטק בחולון וניהל בפועל את התפעול של מוזיאון העיצוב, מוזיאון הקומיקס, תיאטרון המדיטק, סינמטק חולון ו'הספריה המרכזית'. בעברו שימש כמפיק בתיאטרון 'הסמטה' וכמנהל הפקה בעל התמחות באירועים מרובי משתתפים. בוגר תואר ראשון במדעי החברה והרוח מהאוניברסיטה הפתוחה והוא בוגר קורס מנהלי מוסדות תרבות ואמנות. גר בתל אביב. מייסד שותף של יוזמת קו. לאב קורס שפת הסימנים און ליין.

מנדי רבינוביץ׳

מנדי רבינוביץ’, מנהל תיכון הריאלי העברי בחיפה, 26 שנים בעולם החינוך הבית ספרי, מורה לשל”ח, מרכז שכבה, מנהל תיכון נוער בסיכון. בוגר בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית. בימים אלו מסיים את כתיבת הדוקטורט בהיסטוריה יהודית אמריקאית. מאמין גדול בכוחם ותפקידם של מנהלי בתי הספר בהובלת בתי הספר אותם הם מנהלים באופן עצמאי תוך כדי לקיחת אחריות מלאה על רווחתם הנפשית של תלמידיהם, הישגיהם הלימודיים, כישוריהם החברתיים וטיפוח מנהיגותם האישית והחברתית. אני מאמין גדול בתפקידם החברתי והמעצב של המורים כמחנכי הדור לצד מרכזיותם של תנועות הנוער והמסגרות הקדם צבאיות בהכשרת מנהיגות הצעירים של ישראל. אני רואה את ישראל כמדינתו של העם היהודי בה ראוי שיתקיים שוויון זכויות אזרחי מלא לכל תושביה ברוח מגילת העצמאות. אני מוצא את האתגר הישראלי המרכזי היום במאבק בקיטוב והשיסוי החברתי והפוליטי ובצמצום הפערים הכלכליים בין אזרחי ישראל באמצעות חיזוק כישורי המסוגלות וטיפוח ערכי המצוינות והאחריות האישית.

 

את איתן כהן מנהל בית ספר דתי מתל אביב הכרתי בקו. לאב ומצאנו מיד שפה משותפת הן כמנהלי בתי ספר בעלי תפיסה חינוכית דומה והן בחתירתנו לעצמאות מנהלים גבוהה יותר. החיבור הערכי, האישי והמקצועי עשו את שלהם ובאופן טבעי מצאנו עצמנו מובילים את המיזם המשותף “ניקוי ראש” – תיאטרון המנהלים הראשון בישראל. המיזם נועד לאמן ולפתח את מנהלי בתי הספר, להעניק להם מרחב צמיחה אישית ייעודי ולגבש קול חינוכי חוצה מגזרים והשתייכויות סביב אתגרי החינוך המשותפים לכל הקבוצות הישראליות המגוונות. גייסנו את קרן כהן – ישראלי, בימאית תיאטרון חברתי – קהילתי שהניפה ביחד עמנו את המיזם בשיתוף עשרה מנהלי בתי ספר שנענו לקריאתנו – חילוניים, דתיים וערבים. הפיילוט כלל חמישה מפגשים שהפיחו בנו רוח גדולה של תקווה שהמיזם יאומץ על ידי גופים נוספים וישרת עוד מנהלי בתי ספר רבים וטובים בישראל.

מנדי רבינוביץ׳

מנהל, בית בירם - החטיבה העליונה של בית הספר הריאלי העברי בחיפה

מנדי רבינוביץ' הוא מנהל בית בירם, החטיבה העליונה של ביה"ס הריאלי בחיפה, מדריך מנהלי בתי ספר בתחילת דרכם ויו"ר הועד המנהל של פלטפורמא - תיאטרון חברתי לטיפול בנפגעות אלימות. את דרכו המקצועית החל כמורה ומרכז שכבה בתיכון מקיף נשר; לאחר מכן כעמית בבית הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל ובהמשך ניהל את ביה"ס התיכון הדסה נעורים, בו הוביל מהלכי שיקום וטיפוח אלטרנטיבים עם נוער בסיכון. בעבר, כיהן כסגן ראש מועצת קדימה-צורן ומחזיק תיק החינוך. בוגר תואר ראשון בלימודי ישראל ותואר שני בהיסטוריה אמריקאית, שניהם מאוניברסיטת חיפה והוא כיום דוקטורנט בבית הספר ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. גר בקדימה. מייסד שותף של יוזמת קו. לאב ניקוי ראש – תיאטרון המנהלים הראשון.

עמית לרנר

בשנה שעברה כשחגגתי יום הולדת ב 20.02.2020 ידעתי שזו השנה שבשבילה נולדתי. 20 שנה אני עוסקת באקטיביזם רוחני, ורק בשנה האחרונה העזתי להצהיר על זה פומבית. בשבילי 2020 מהווה צלצול השקמה לאקטיביזם רוחני. אקטיביזם שמגיע מתוך חיבור פנימי, מתוך השיתוף, מתוך חיבורים, זו חוכמה של השלם הגדול מסך חלקיו. אז אני עמית, אמא לארבעה, נשואה לעודד וגרה בקיבוץ רבדים. למדתי כלכלה ולפני 20 שנה עבדתי כנערת אוצר באגף התקציבים במשרד האוצר, זה היה גלגול רחוק, שהסתיים כשילדתי את בתי הבכורה ויצאתי למסע לחיפוש אחר משמעות. הלכתי ללמוד הנחיית קבוצות וקפצתי למים של המגזר השלישי. הוקסמתי מתהליכים שהובילו קבוצות מנהיגות מקומיות, ונמשכתי אחרי רוח מנהיגות צעירה ונאיבית שמבקשת להוביל שינוי חברתי. לאחר מכן השתתפתי בתוכנית המנהיגות של מנדל בירושלים ויצאתי היישר לזרועות המחאה החברתית של 2011, אז גם פגשתי את צעירי המחאה בתכנית יזמות חברתית שהנחתי ומאז אני מתמחה בהכשרה ליזמות חברתית.

הקמתי עם שותפים תואר ראשון לניהול עסקים חברתיים בסמינר הקיבוצים והשתלבתי במכללת בית ברל, שם פיתחתי יחד עם שותף את “המנבטה” – מאיץ ליזמות חברתית בגישת תאוריה U, והשנה מסתיים לו המחזור השלישי. בשנה האחרונה אני חוקרת את הקשר בין תאוריה U לתהליכי יזמות חברתית במסגרת לימודי דוקטורט. בפייסבוק שלי רשום שאני מחברת יזמים חברתיים אל כל מה שיכול לעזור להם לממש את המיזם שלהם למען עולם טוב יותר. וזה באמת הדבר שאני הכי אוהבת לעשות – לחבר אנשים לאנשים, לחבר אנשים לידע חדש ושימושי, ולעסוק באקטיביזם רוחני. הפרויקטים שאני מעורבת בהם במכללה לקראת סיום ואני שוב מוצאת את עצמי בתקופה של אי ודאות, בה אני נדרשת להמציא את עצמי מחדש. שוהה כרגע במרחב הזה בו משהו מסתיים ועוד לא ממש ברור מה הולך להיוולד. שמחה מאד ומודה על הקהילה שלנו ועל ההזדמנויות שהיא מזמנת לנו.

עמית לרנר

שותפה מייסדת, דאנא - מיזם חברתי כלכלי

עמית לרנר היא שותפה מייסדת למיזם חברתי כלכלי "דאנא" שעוסק בכלכלת מתנות ובבניית קהילות. בשנים האחרונות היא ניהלה האב ליזמות וחדשנות חברתית וחינוכית במכללת בית ברל; לפני כן עסקה בפיתוח יוזמות המקדמות ידע, מודעות למען הבראה חברתית וסביבתית בארץ ובעולם, בגישה הוליסטית-מערכתית. לפני כן שימשה כמייסדת ומנהלת שותפה של החוג לניהול עסקי חברתי במכללת סמינר הקיבוצים בשיתוף עם המכון הדמוקרטי. בעברה היתה בסגל המנחים במרכז השל לקיימות, ניהלה את מרכז הצעירים בשדרות, ופיתחה תוכניות לקידום תעסוקה בעמותת בעצמי. בתחילת דרכה עמית עבדה ככלכלנית באגף התקציבים במשרד האוצר. בוגרת תואר ראשון ושני בכלכלה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב והיא בוגרת מכון מנדל למנהיגות חינוכית. גרה ברבדים. מייסדת שותפה של יוזמת קו. לאב ריטריט נשים להבראת כדר הארץ.

שמואל שטח

שלום לכולם. שמי שמואל שטח ואני בוגר קולאב 03, כבוד. אני משמש כמנכ”ל תנועת נאמני תורה ועבודה שמטרתה לקדם ציונות דתית פתוחה ומתונה. אנו עושים זאת בעזרת שילוב של עבודת שטח מלמטה ועבודת מדיניות מלמעלה, בתחומי החינוך הדתי ובסוגיות דת ומדינה. חלק מרכזי מהעבודה נעשה בעזרת יצירת שיח ציבורי בחברה הדתית ולצורך כך אנו מחזיקים דוברת, כתב עת, אמצעים דיגיטליים ועוד. משבר הקורונה נפל עלינו עם קשיים רבים כמו לכולנו. אנסה לגעת פה בנקודה אחת שחששנו ממנה כארגון: כמי שתפקידם ליצור שיח, חששנו שבתקופה זו, בה העיסוק הוא (בצדק) רק בקורונה, הסוגיות שלנו יהיו לא רלוונטיות ולא נוכל לקדם עמדות בתקופה זו. בהתאם לכך, מיד עם תחילת המשבר חשבנו להוציא את הדוברת לסוג של חל”ת, מתוך הבנה שממילא לא נוכל לדברר דבר. בפועל, היא המציאה עצמה מחדש והצליחה לנצל את המצב ליצירת שיח בדרכים שונות: דברור דברי חיזוק רוחניים והתייחסויות אקטואליות יהודיות למצבי משבר, תגובות לאמירות שנאמרו בימים אלו וחובה להשמיע קול דתי מתון כנגדן,  קידום חומרים קיימים שלנו אשר נעשו פתאום רלוונטים. האתגר הגדול הוא כיצד לומר אמירה כלשהי מבלי לדרוך על פצעים (אמיתיים) ומבלי ליצור שיח של שנאה. אביא כדוגמא את התגובה שלנו לדברי הרב מאזוז שלהלן. הדילמה היתה שמחד אנו מרגישים חובה להציג צד יהודי מתון; ומאידך,

תמיד קיים חשש, שדווקא הוצאת תגובה, היא זו שתתדלק את האמירה ותעביר אותה לעמודים הראשיים, מה שעלול לגרום לליבוי להבות מיותרות ול”חילול השם” במונחים של אדם דתי. בדיעבד, דברי הרב מאזוז נכנסו דרך סוכנות ידיעות כלשהי לערוצי תוכן בכל העולם והתגובה שלנו היתה זו שאיזנה מעט את הדברים ומנעה, לתפיסתנו, את הצגת עמדתו כ”עמדת היהדות”.  להלן דוגמא זו ודוגמאות רכות יותר: פרסום באתר סרוגים על חדר השאלות עם הרב אילעאי עופרן – “למה לאנשים טובים קורים דברים רעים?” תגובה ב-9 ערוצים בארץ ובעולם לדברי הרב מאזוז שקשר בין מחלת קורונה לסוגיית להט”ב, מאמר באתר כיפה של הרב ד”ר רונן לוביץ: האם ניתן לשאול למה ה’ הביא את הקורונה, מאמר בערוץ 7 של שמואל שטח “חתונות צנועות לא פחות טובות”, תגובה באתר ערוץ 7, כיפה והארץ באנגלית על החלטת הרבנות שלא לסגור את בתי הכנסת. אלו רק חמש דוגמאות מתוך כשישים פרסומים שהיו בתקופה זו. הם מעט שונים מהפרסומים הרגילים שלנו, אך מסתבר שבימים אלה יש להם חשיבות רבה. הן בצד המחזק והמוסיף אור והן מהצד המבקר והבוחן. השאלה הגדולה האם משהו משיטת העבודה ימשיך איתנו גם לאחר הקורונה וכאן אני בספק גדול. עולם התקשורת יודע להתמתן ברגעי משבר, אך דקה אח”כ הוא חוזר לג’ונגל המאפיין אותו. ברמה של מעסיק כן למדתי שעובדים יכולים להסתגל מאוד מהר למציאות חדשה וראוי תמיד לאפשר להם את הפתח לעשות כן.

שמואל שטח

מנכ"ל, נאמני תורה ועבודה

שמואל שטח הנו מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה. לפני כן עבד כאיש חינוך בתחום הפורמאלי והבלתי פורמאלי, שימש כעוזר פרלמנטרי בכנסת בתחומים של חינוך, דת ומדינה ברמה הלאומית ושימש כשליח בארה"ב למספר שנים. בוגר תואר ראשון בחינוך, תואר נוסף במדעי החברה, תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית למנהלים בכירים באוניברסיטת ת"א, בוגר תכנית דירקטורים ומספר תכניות מנהיגות במשרד החינוך. גר בלוד.

ד"ר רודיינה בדיר

רודיינה בדיר… המסע שלי מתחיל ממקום קסום וייחודי – כפר קאסם, יישוב ערבי במרכז הארץ עם אתגרים מתחדשים המולידים התעקשות לעוד הצלחות. אני מאמינה שגשרים צריכים להיבנות קודם כל בתוך החברה בין הקצוות השונים בה. תובנה זו הביאה אותי לקחת חלק במגוון פרויקטים שרואים במטרה זו עוגן לחברה בריאה ויעילה המטעינה את חבריה בכוחות לשרוד ולהתמודד עם האתגרים המציפים אותנו, בייחוד אלו שמורגלים להיות מיעוט במדינת ישראל. מחזור 03 של קו. לאב… המסע היה מאתגר בפני עצמו! נחשפתי לקשת רחבה של פרויקטים ותחומים שלא קיימים בחברה הערבית ולא שמעתי עליהם קודם לכן. למה ענפים כאלה לא קיימים בכלל אצלנו? למי לפנות? איך בכלל העשייה החברתית הזו עובדת? איך נצליח ליצור מפעלי עשיה חברתית כאלו גם בחברה שלנו? השנה העשירה אותי במגוון חוויות והיכרות עם אנשי מפתח. דבר אחד בטוח, אחרי קו. לאב התחלתי דרך חדשה

בעשיה החברתית שלי וכיום אני נציגה בארץ של עמותת “אורות מארשא” הפועלת בניו יורק ושמה לעצמה למטרה לגשר ולקרב בין הדתות. בנוסף אני מדריכה בעמותת “דרכים שלובות” המגשרת בין החברה הערבית והיהודית באמצעות תיירות. בדיוק בנקודת זמן כל כך קריטית, בה אני מתחילה להגדיר ולהתארגן לקראת שלב חדש בחיי עוצרת הקורונה את שעון הזמן ואולי יותר נכון מאירה את החיים בצבע אחר. לצד דרישות ואופי העבודה שמשתנה וההסתגלות ההכרחית שנקלענו אליה, אני יוצאת לעוד מסע מרתק, מתיש, יצירתי, מגוון, עם אנרגיות אדירות להקשבה ורגישות על! ניחשתם נכון, אני מגלה את עולם המטבח! עולם שמתנקזים אליו חיים שלמים של כל אחד מארבעת הילדים שלי וגם הטלטלה החברתית שעוברת עלינו. לשמחתי הטעמים והריחות של כל בישול, והזמן שאנחנו מבלים עכשיו ביחד הצליחו לתת לי תקווה ולהמשיך ולתת להם את האור והמרחב להמשיך ולחלום. גם אני ממשיכה לחלום …

ד"ר רודיינה בדיר

נציגה, Marcia’s light, תנועת הפדרציה

ד"ר רודיינה בדיר היא נציגת תנועת הפדרציה Marcia’s light , פוסט דוקטורנטית באוניברסיטה העברית ומרצה בקרית אונו בתחום מדעי החברה. היא משתתפת בכנסים ומעבירה הרצאות בתחום החינוך עם התמקדות בחברה הערבית בישראל. בעבר הייתה מדריכה מחוזית במחוז מרכז של משרד החינוך, עבדה במרכז החינוכי לילדים מאושפזים בבי"ח שניידר והקימה וניהלה את המרכז הראשון לאוטיזם במגזר הערבי במחוז מרכז. בוגרת תואר ראשון בחינוך המיוחד, תואר שני בהתפתחות הילד, בעלת דוקטורט מאוניברסיטת בר אילן ובעלת תעודה בפיתוח כישורי הדרכה ועברה הכשרת מנהלים. גרה בכפר קאסם. מייסדת שותפה של יוזמת קו. לאב קודה.

יוסי בר

בכל פעם בחמש השנים האחרונות, כשמבקשים ממני לסכם את עצמי במשפט אחד אני משיב ללא היסוס: ‘אבא של תמר’. ומאז בוא יונתן לחיינו, ‘אבא של תמר ויהונתן’. אז נכון, כמעט מגיל שמונה עשרה אני בעשייה למען הילדים המיוחדים. אני זוכה לנהל, יחד עם חברי ישראל קורניק, רשת גדולה בשם ‘צהר הלב’, רשת ששמה לה למטרה לתת שירותי חינוך מיוחד מצטיינים בפריפריה. הרשת נותנת מענה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים מגיל חצי שנה ועד בכלל. ממעון יום שיקומי, דרך גנים ובתי ספר ועד מערך דיור ומרכז עבודה שיקומי. הרשת מצטיינת בזכות ההון האנושי המופלא בעולם. כל אחת ואחד מעובדי הרשת חש מחויבות עמוקה לילדים או לחניכים עליהם הוא אחראי כאילו היו ילדיו. בחממה הזו צמחתי הן אישית והן מקצועית. לא פלא כי התיאור הנכון ביותר של חיי הוא: ‘אבא של’. נישאתי לרבקי זוגתי המדהימה לפני קרוב לעשרים שנה. זוג חרדים צעירים ונלהבים המנסים לשנות את העולם. לנסות ולהבטיח למי שיהיה כאן אחרינו עולם טוב יותר, שפוי יותר. בדרך לכיבוש היעד, נלחמנו מלחמה פרטית משלנו להביא ילדים משלנו. עברנו על פני עשרות רבות של רופאים, התנסינו באינסוף סגולות ולא פעם שמעתי ממנה: ‘אם אין ילדים, מתה אנוכי’. בשדה הקרב הזה, וככה בהמשך כל מקום שיכול היה למשוך אותנו לנפילה, היה יעד לצמיחה. רבקי פתחה את ביתנו לרווחה, כאנציקלופדיה מהלכת ובידע העצום שצברה על גופה, סייעה באהבה ובהצלחה לעשרות זוגות שכל מאווה נפשם היה – להיות הורים! כשחגגנו בדמעות עשר שנות נישואין, התבשרנו באופן חד משמעי: “בדרך הטבע לא נוכל לחוות הורות משלנו”. גם כאן רק רבקי בגדלותה ובעוצמותיה, קיבלה החלטה מכוננת על פיה לביולוגיה אין ערך אמיתי, ודבקה במאמר חז”ל: “כל המגדל ילד יתום בביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו”. אחרי שאספנו את תמר בתנו הבכורה מבית החולים התחלנו לפעול בשדה של נטישת תינוקות. יחד עם קבוצת אמהות לביאות אנו פועלים בבתי חולים מול יולדות טריות כדי לנסות ולצמצם את התופעה העצובה הזו. במסגרת המיזם הזה מלבד הסיפוק העצום על כל נטישה שנמנעת, זכינו גם בפרס פיזי וקיבלנו את יונתן כאח לתמר.

לצד העשייה האינסופית הזו הקמתי יחד עם שותפי הרב גרשון שרעבי כיתות ללימודי תואר ראשון ואפילו שני למורים בחברה החרדית. בשדה הזה זכיתי להכיר את פרופ’ יערה בר און נשיאת אורנים דאז ומי שהייתה חברה בצוות ההקמה של קו. לאב. המסע בקו. לאב חרש חריש עמוק בחיי, חשף אותי לעולמות תוכן עלומים ויצר לי חיבורים נפלאים ובלתי אפשריים לכאורה. האור שהופץ ועוד יופץ בזכות קו. לאב לא ניתן לתיאור במילים ספורות. תקופת הקורונה הייתה מאתגרת לכולנו. לאוכלוסיית החינוך המיוחד היא הייתה מאתגרת שבעתיים, ולאוכלוסיית החינוך המיוחד במגזר החרדי, הרבה יותר. הצוות המדהים שלנו לא שקע ברחמים עצמיים, אלא בפתרונות מעשיים. באותו מוצ”ש מפורסם בו נסגרו שערי בתי הספר הקמנו צוות היגוי בשם “מתנות קורונה”. בתקופה הזו הצלחנו בארגון ליצור יש מאין, על ידי מתן פתרונות יצירתיים, החל מהאוכלוסייה הבוגרת שנשארו ‘כלואים’ בדירות בכל התקופה הם והמדריכים. וכלה בהצטיידות רחבה של כלי תקשורת תומכת חילופית (תת”ח) לתלמידים ולמשפחות. רשימת ה”מתנות” התרחבה ודברים טובים המשיכו לקרות רק בזכות הנגיף הזה. הזמן הפנוי של הצוות חדור המוטיבציה והעשייה, נוצל להסתכלות פנימית וחשיבה מחודשת על תהליכים. המשיך בהנגשה אינטרנטית של חומרי למידה מותאמים, מפגשי זום מורים תלמידים, והדרכות הורים מרחוק. מה שאולי נראה טריוויאלי לכלל, אך כמעט לא מצוי בחברה החרדית. ברמה האישית. מתנת הקורונה הפרטית שלי הייתה – הזמן! פתאום מצאתי את עצמי שעות בבית. עובד קשה מול המסך כשלצידי מתנות החיים עצמן, רבקי והילדים שאין מילה שיכולה לתאר את המשמעות שלהם בחיי. כשחזרנו לשגרה הבנתי סופית ולעומק. אני חי ומסופק מאוד מהעשייה הציבורית שלי, אני שבע רצון מהשינויים הקטנים שאני מצליח לחולל בעולם. אבל מעל ולפני הכל- “בן זוג לרבקי, אבא של תמר ואבא ליונתן”. וזו התכלית.

יוסי בר

סמנכ"ל, צוהר הלב

יוסי בר הוא סמנכ"ל רשת צוהר הלב המטפלת באוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. הרשת מפעילה כ-15 מסגרות ברחבי הארץ, מעסיקה למעלה מ-1000 עובדים ומטפלת בכ-1300 חניכים בכל רצף הלקויות.בעבר יוסי יזם והקים כיתות ללימודי תואר ראשון תואר שני לאוכלוסיה חרדית. בוגר השכלה ישיבתית בירושלים וחיפה, בוגר תואר ראשון בהוראה במכללת אורנים ובעל תעודת מורה מוסמך בכיר ממכללת אחיה. גר בנהריה.

יותם טולוב

כשסיימתי את לימודי משפטים לפני 15 שנה והבנתי שאני לא רוצה להיות עורך דין החלטתי ללמוד תסריטאות בסם שפיגל. כתבתי תסריטים גרועים ואחרי שנה עזבתי. ובכל זאת יצאתי משם עם שתי מתנות. היה שם קורס כתיבה יוצרת של אשכול נבו שאמר לי – לך תכתוב ספר. וכך נהייתי סופר. וגם למד איתי אחד שלא הפסיק לחייך. וכך נהייתי חבר של מקלר. בסוף גם נהייתי עורך דין. בעקבות מודעה שהתגלגלה אליי לגמרי במקרה, התחלתי לעבוד ב’בזכות’. שם לימדו אותי לכעוס. אנשים עם מוגבלות מעוררים לא פעם רחמים או השראה. אצלי זה כעס. על הפער בין איך שהחיים שלי ושל כמותי נראים לבין החיים שרובנו מדמיינים כטובים דיים עבורם. חיים במסגרות. בנפרד. בחזקתם של אחרים. הייתי עשר שנים בזכות. כעסתי. נאבקתי. צדקתי. עד שהחלטתי שדי. ירדתי ממאתיים קמ”ש לאפס.

חזרתי לכתוב. הוצאתי את הילדים מהגן. חל”ת לפני שזה נהיה קטע לאומי. היום אני מנחה סדנאות כתיבה, כותב דוקטורט (משפטים וגרונטולוגיה), מרצה, עובד על שני מיזמים (קידום חיים עצמאיים לאנשים עם מוגבלות ותיעוד סיפורי חיים) והחל מהחודש מנחה ביחד עם עדית שדה (המהממת!!) את המחזור החדש של קו. לאב 06. לקו. לאב 02 הגעתי בלי להבין לאן אני מגיע. כי מקלר, אז באתי. אני אדם של ראש ומחשבה והגעתי למקום עם לב ולאנשים עם לב. כל בן אדם צריך לפחות מקום אחד שהוא יוצא אליו מביתו, שעשוי לא רק מתכלית. שעשוי בעיקר מלב. ולכן כשדפנה התקשרה והציעה לי להנחות, התעלמתי לרגע מהנעליים הענקיות של חגית, רועי וגבי ואמרתי כן. מקסימום אבוא יחף.

יותם טולוב

מנחה קו. לאב 06-07

יותם הוא סופר, עו"ד ופעיל לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלות, מנחה סדנאות כתיבה, מייעץ לארגוני חברה אזרחית ברחבי העולם לקידום שינוי מדיניות בתחום של אנשים עם מוגבלות. בעבר שימש כמנכ"ל עמותת בזכות, ניהל מספר קואליציות של ארגוני חברה אזרחית והנחה במספר תכניות חינוך. בוגר תואר ראשון במשפטים ובמדעי הרוח, תואר שני בגרונטולוגיה ובימים אלו כותב דוקטורט על זכויות של אנשים זקנים ואנשים עם מוגבלות באוניברסיטת חיפה. גר במבוא ביתר. מייסד שותף ביוזמת קו. לאב ובשיתוף עיריית באר שבע של תמיכה בקבלת החלטות לצעירים עם מוגבלות במערכת החינוך. מייסד שותף של יוזמת קו. לאב בשיתוף החברה למתנסים 'שום דבר עלינו בלעדינו'.

עו"ד יעקוב איברהים

מודה. אני אוהב לנסוע ואוהב אתגרים! בכל מקום שאני מבקר בו, אני מנסה לחוות את המציאות שלו. אני שוכח, או משתדל לשכוח, את המציאות שלי עצמי. לרוב אני נוחל הצלחה מועטה, הרבה בגלל הצבעים והמספרים שסובבים את חיי. רבים מהמספרים שאני נתקל בהם מזכירים לי את עמי, מולדתי וביתי. איך לא אעצור בקטע המחבר בין השדרה ה-48 לשדרה ה-67 בניו יורק? אפילו רק בשביל חיוך וסלפי עם מספר שלא אומר דבר לאחרים. המספר הזה הוא אני! הוא העולם של כל פלסטיני. איך אפשר לבקר ביער השחור ולשכוח שגם אני, כמוהו, מתגורר בתוך צבע – בקו הירוק? אני לא מצליח להימנע מההשוואות. מודה. חיי רצופים ניגודים. הזהות, הלאומיות, האזרחות. ניגודים של חיים. אומנם אלה מילים גדולות, אך למדתי אותן כבר מגיל צעיר, מבלי להתכונן או להתכוון לכך. את הניגודים האלה אני מבין וחי. במיוחד בשדות התעופה, בגבולות, אני חש אותם על גופי.

זו מציאות חייך כאשר האזרחות והלאומיות שלך מנוגדות זו לזו, נלחמות זו בזו, ועוד יותר מכך – כאשר שפתך ודתך הופכות לדבר משונה וחשוד בתוך מולדתך. רבים לא מבינים את הניגודים הללו “שם”, אך קשה מכך – הרבה אנשים כאן לא מבינים את הניגודים האלה גם כן. אני יעקוב איברהים, בעל תואר ראשון בתקשורת ועיתונאות. ותואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית. נשוי ואב לשניים, גר מאז ותמיד באבו גוש. (ואיפה החומוס הכי טוב? הפסקתי להיעלב משאלה זו). ומה זה קו. לאב בשבילי? זו מעבדה נפלאה של ניגודים! זהויות שונות, בורות וידע, דעות קדומות וניסיון, מלחמות מיותרות אך החשוב מכל; הרבה אנשים טובים. בשנים האחרונות, אני מעביר מפגשים של “סליחה על השאלה” ומביא את זהותי להרבה תיכוניסטים יהודים שאני הערבי הראשון שהם פוגשים (מלבד ההוא החבר של אבא שלהם מהמוסך או המנקה). סלחתי להם על השאלה! מקווה שהם סולחים לי על התשובה

עו"ד יעקוב איברהים

מנהל המחלקה הציבורית ודובר התקשורת הערבית, יוזמות קרן אברהם

יעקוב איברהים הוא מנהל המחלקה הציבורית ודובר התקשורת הערבית בארגון יוזמות קרן אברהם, שם הוא פועל לקידום שילוב ושוויון זכויות לפלסטינים אזרחי ישראל. בתפקידו הקודם, שימש כעיתונאי בחדשות ערוץ 2 (ערוץ הכנסת). יעקוב הוא המייסד של עמותת סלאמיתקום (תהיו בריאים), המסייעת לאלפי חולים פלסטינים המאושפזים בבתי חולים במזרח ירושלים ובבתי החולים השונים בישראל. בוגר תואר ראשון בתקשורת ועיתונאות, תואר ראשון במשפטים, ותואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית. כמו כן, הוא בוגר תכניות חברתיות רבות ומגוונות ביניהן זרעים של שלום לניהול מו"מ וגישור, תכנית לפיתוח יוזמות חברתיות של פרזנטנס ועוד. גר באבו גוש.

הרב אבי נוביס-דויטש

אני אבי נוביס-דויטש נשוי לנורית ואבא לשלש/ה. כשסיימתי תיכון חשבתי שאהיה איש מחשבים, אולי מתמטיקאי. רגע לפני הצבא הלכתי ללמוד בישיבת הקיבוץ הדתי בתכנית המשלבת שירות צבאי מלא עם לימודי ישיבה – ומהר מאד גיליתי איפה הלב שלי נמצא, בין דפי התלמוד וההלכה, ויותר מאוחר הבנתי גם ששם אני פוגש את הקב”ה. ההבנה הזו גרמה לי לשנות מסלול ולהתמסר לתורה. גם בצבא השתדלתי להמשיך ללמוד כל הזמן ואחרי חמש השנים של התכנית, הוספתי עוד שלוש שנים של לימוד. אחרי שמונה שנים שרובן היה בחממה הישיבתית, המובחנת מן המציאות ומן החדשות, הבנתי שהגיע זמן לחזור אל המציאות, אל בני האדם ואל האקטיביזם שהיה חלק ממני בשנים שלפני הישיבה. בחרתי ללמוד באוניברסיטה ובמקביל לנסות לדייק את תפיסת עולמי הדתית. הבנתי שהאל שמתגלה אלי בלימוד, צריך להיות זמין לכל אחת ואחד, ושהיהדות שאני רוצה להיות חלק ממנה היא כזו שיש בה מקום לכולן וכולם כל אחד בדרך שלו ומהמקום שלו, ושגם עבודת ה’ מהבמה צריכה להיות אפשרית לנשים בדיוק כמו לגברים. ההבנה הזו הובילה אותי לאמץ תפיסת עולם מסורתית (קונסרבטיבית) שמאמינה במחויבות להלכה מצד אחד, אבל גם בכך שההלכה הולכת ומושפעת משינויים במציאות, ובמבט מהפריזמה של ראשית המאה ה -21 מחויבת למציאת מקום שווה לנשים, גברים ולהט”בים. הדבר הביא אותי לחזור לבית המדרש וללמוד להסמכה לרבנות מסורתית.

הוסמכתי ב-2003 ומאז אני משמש בתפקידים רבניים שונים: הוראה, אקטיבזם ורבנות קהילה. לפני כשש שנים הוצע לי לעמוד בראש בית המדרש לרבנים ע”ש שכטר המכשיר את הרבות והרבנים המסורתיים, והחלטתי לקחת עלי את האתגר הזה. בשנים אלו גבר העניין ברבנות מסורתית ובתפיסת העולם המסורתית ובעיקר גדלה הקבוצה שמעריכה ומבינה כי יש דרכים רבות להיות יהודים. התובנה הזו הביאה את בית המדרש להקים תכנית להכשרת מובילי שינוי להתחדשות יהודית שמכשירה אנשי צומת ועשייה יהודית הקשובים למגוון הקולות והצרכים של החברה הישראלית, מאוחר יותר הקמנו בתי מדרש המנגישים את התורה למי שחפץ בה בירושלים ובתל אביב, ולאחר מכן יחד גם סיגל פרץ יהלומי מקו. לאב 01 והתנועה המסורתית הקמנו את “בצוותא” בתי מדרש לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית. מעט אחרי פתחנו את “אשירה תהילות” תכנית להכשרת שליחות ושליחי ציבור ספרדים-מרוקאים –עכשוויים ואשכנזים שמנהל אותה בוגר קו. לאב 02, יאיר כוכב. קו. לאב מבחינתי היה לחדד שפה שכבר הכרתי, שפה שמחויבת למגוון ומאמינה בזה שהקולות השונים והדעות השונות הם מה שיוצר את העושר במציאות שלנו. קו. לאב מבחינתי זה לחשוב הקשבת עומק לכל פרסונה ואדם כחלק מתהליך היזמות והלכידות. ובעיקר זו התחלה של חלום על סיירת כבוד האדם שבה כל קבוצה וקבוצה תבחר לעמוד לצידן של קבוצות אחרות כשהן חובות פגיעה בכבודן, אני מקווה ומאמין שיום אחד גם הסיירת תצא לפועל.

הרב אבי נוביס-דויטש

דיקן, הסמינר הרבני ע"ש שכטר

הרב אבי נוביס דוישט הוא דיקן הסמינר הרבני ע"ש שכטר, כיהן במשך תשע שנים כרב בשתי קהילות מסורתיות בישראל, ביניהן המניין המשפחתי המסורתי בכפר ורדים. כמו כן עבד כשנתיים כמחנך יהודי בברקלי ובאזור המפרץ בקליפורניה והיה מיוזמי בצוותא - קבוצות לימוד מונגשות לאנשים עם מוגבלות שכלית ברחבי הארץ. בוגר תואר שני במדעי היהדות מ- JTS. הוא היה עמית מנהיגות במכון מנדל למנהיגות חינוכית ובילה שמונה שנים בלימודי ישיבה. גר בחנתון.

ח׳יר אלבז

שלום לכולם, שמי ח’יר אלבז מקו. לאב 01 ואני יו”ר הארגון “אג’יק – מכון הנגב”. אני מתגורר בישוב הבדואי תל שבע ומאמין גדול בעבודה ערבית-יהודית משותפת למען טובת הכלל. אני פעיל בתחום הזה בכל המרץ. אג’יק הינו ארגון ערבי-יהודי לשינוי חברתי הפועל משנת 2000 לפיתוח חברתי-כלכלי של החברה הערבית (כולל חברה ערבית בדואית בנגב ובערים מעורבות) ולקידום חיים משותפים. הארגון פועל כאחד מארגוני החברה האזרחית הגדולים בישראל, מעסיק כ-250 נשים וגברים ומפעיל כ-1500 מתנדבות ומתנדבים. הארגון מקדם מגוון של תכניות חדשניות במטרה לצמצם את הפערים בין החברה היהודית לחברה הערבית באמצעות פיתוח פתרונות יצירתיים בגישה קהילתית. תחומי הפעילות המרכזיים של הארגון הם: חינוך בלתי פורמלי ומנהיגות, פיתוח חברתי-כלכלי ושותפות ערבית -יהודית. בתקופה זו של משבר ממשיך הארגון לפעול במתכונת מותאמת לצרכים ולתקנות. למרות שנדרשנו בשל המשבר לצמצם את היקף הפעילות בשטח ומבחינה כלכלית לצמצם בכוח האדם, ממשיך הארגון להפעיל שני מערכים מרכזיים: תכניות החינוך הבלתי פורמלי ומערך הסברה ומענה בחירום. בתחום החינוך הבלתי פורמלי: המחויבות החינוכית והקהילתית שלנו לאלפי ילדי ארגון הנוער ‘”שביבת אג’יק” ולמאות מתנדבי שנת י”ג לא עוצרת בימי הקורונה. בשותפות עם משרד החינוך, תכניות הי”ג של הארגון ממשיכות לפעול במתכונת שמשלבת למידה מרחוק והתנדבות.

400 המתנדבים יוצאים לפעילות התנדבותית בקהילה ולצד זאת ממשיכים בתהליך הלמידה באופן מקוון. ארגון הנוער “שביבת אג’יק” ממשיך להפעיל מרחוק ילדים ובני נוער. לשם כך הקמנו אתר של הפעלות חינוכיות בשפה הערבית, המכיל משחקים והפעלות שמותאמים לשפה ולתרבות של הילדים. לאתר. בתחום ההסברה והמענה בחירום: עובדי הארגון יחד עם רשת של ארגונים, פעילים ומתנדבים עוסקים בהסברה, בחלוקת ציוד, מזון ואמצעי חיטוי וכן בהפעלת צוותים להתמודדות עם חירום ביישובים השונים. לב הפעילות הוא חדר מצב משותף לארגוני החברה האזרחית ולרשויות המקומיות בנגב, העובד בשותפות עם מחלקות הרווחה. חדר המצב מסייע בתיאום והנגשת מענה ושירותים בכפרים המוכרים והלא מוכרים: הסברה, מזון, חיטוי והיגיינה, ערכות חינוכיות, סיוע לקשישים, מענה וכלים להפגת מתח, מענה נפשי ועוד. המענה לצרכים ניתן באמצעות משאבי התנדבות, ארגונים מתמחים וסיוע חומרי מגוון בשיתוף עם משרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד הרווחה, משרד החינוך ופיקוד העורף. פעילות זו הכניסה את הארגון להגדרה של ארגון חיוני ע”י משרד הרווחה. התכנית תמשיך לפעול גם לאחר המשבר כחלק מהמוכנות הארגונית לחירום. כיו”ר הארגון האתגר הגדול ביותר איתו אני מתמודד בימים אלו הוא יצירת איתנות כלכלית שתבטיח חזרה מלאה לשגרה.

ח׳יר אלבז

צוות ההיגוי הישראלי

״קו. לאב היא פלטפורמה שמפגישה אנשים מרקעים שונים ומחפשים את המרחב המשותף. איך מתקשרים עם האחר איך יוצרים שיתוף פעולה עם האחר והיכרות מעמיקה עם האחר. פלפורמה לחיזוק הזהות האישית של כל אחד מהמשתתפים. איפה אני נמצא ומה המרחב שאני נמצא בו. הצמחת רעיונות לביצוע.״

ריקי סיטון

מאתגר הסיפור הזה של לכתוב את עצמך, אנסה בכל זאת: ריקי סיטון, אם לתשעה מופלאים, בני ברקית, אשת אברך. בוגרת מחזור המייסדים של קו. לאב, ואמא של גילי – הקולאבייבי הראשונה (מלגת לימודים מהפדרציה מובטחת) יש לי 2 פאות מקצועיות – חברותא ומשפיעים פרויקט חברותא -איילת השחר מחבר בין נשים חרדיות לחילוניות, כיום 16,000 אישה ואיש פעילים בחברותא ומתחזקים קשר אישי עם חברה מעולם מקביל. מעבר לפרויקט של שיחות טלפון קיימים מפגשי עומק תהליכיים בחינוך (השתלמויות), באקדמיה (מפגשי סטודנטיות) ובקהילה (מפגשים ותיאטרון). כל הפרויקטים נעשים בשותפות עם עמותות/ארגונים מקבילים חילונים. פעם פחדתי מזה מאוד, היום אנחנו מבינים שזה הכח שלנו ושאי אפשר לדבר חברותא בלי לעשות חברותא. משפיעים – בשנתיים האחרונות הייתי חלק מצוות משפיעים, אני רכזת הקבוצה והייתה לי הזכות ללוות את קבוצת הפיילוט הראשונה של צוערות חרדיות לשירות המדינה ולשלטון המקומי. לצערי, בשל השתדלות יתר של שדולת הנשים עבורנו התוכנית הוקפאה (יכול לפרנס דיון שלם).

מילה על גשר המחנכים – היוזמה של קינלי ושלי בקו. לאב עסקה בחיבור בין חרדים לחילונים, רצינו מאוד להשפיע בתחום והחלטנו להפעיל יוזמה בתחום החינוך, הקמנו השתלמות למנהלי בתי ספר שכללה שיח ויזמות. זה נשמע פשוט, אבל אני יכולה לומר שזה הפרויקט הכי מורכב שעסקתי בו. יותר מפעם אחת רציתי לשחרר את הפרויקט וללכת לעשות במקומות שרוצים ושמחים בעשיה שלנו. אבל רגע אח”כ אני מבינה שאם כל כך קשה, סימן שזה ממש חשוב.

בשנה האחרונה היו השתלמויות קיץ למורות בירושלים, בפתח תקוה, בנתניה וברחובות, היה מדהים! ותודה לשושי שפיגל על העזרה. חולמת להפוך את ההשתלמות הזו לחלק בסיסי מסל ההשתלמויות שזמין לכל איש חינוך. מנצלת את הבמה לבקש רעיונות, חיבורים ושותפויות לקדם את הנושא. כמו אצל כולם גם אותנו פגשה הקורונה בלי הודעה מוקדמת מראש, בפרויקט של החברותות הטלפוניות מדובר דווקא בהזדמנות גדולה, יש עליה משמעותית של מצטרפים משני הצדדים. המפגשים כמובן מאותגרים מאוד היות ומדובר במפגשים מעורבים של חרדים וחילונים ואנחנו החרדים מאותגרים טכנולוגית. אנחנו לומדים תוך כדי תנועה ומנסים להתאים את עצמנו לתקופה.

ברמה האישית, לא נעים לומר שדווקא התקופה הזו היא מתנה לחיים. הזמן הזה להכיר את החיים של הילדים, את הילדים וקצת את עצמנו, הוא לא פשוט אבל ממש עושה טוב. ואי אפשר חרדית מבני ברק בלי מילה על חרדים, חילונים והקורונה שביניהם: שאלה אותי חברה חרדית איך אני מתמודדת עם העליהום הזה על החרדים, באתי לענות לה את התשובות הרגילות, אבל פתאום עצרתי והבנתי שאמנם יש עלי עליהום, אבל מסוג אחר לחלוטין: אין לכם מושג כמה שיחות דואגות קבלתי כשהתחיל הסגר על בני ברק, הרעיפו עלינו אהבה, אפילו היו תוכניות כתובות של מילוט מהעיר לאיזה קיבוץ. ואז הבנתי שההבדל בין שנאה והסתה לאמפטיה ודאגה הוא היכרות, ככה פשוט. ואיזו זכות זאת להכיר אנשים מדהימים כמוכם!

ריקי סיטון

מנהלת פרויקט ״חברותא״, איילת השחר

ריקי סיטון היא מנהלת פרויקט חברותא בעמותת איילת השחר ורכזת קבוצת הנשים בתוכנית משפיעים. בעבר הקימה וניהלה גני ילדים ברחבי הארץ, הקימה והפעילה בתים חמים (מועדוניות נוער) ביפו, ברמלה ובלוד, הייתה מרצה במכללת ירושלים והנחתה קורס בכתיבה אקדמית וקורסים נוספים. בוגרת תואר ראשון במנהל עסקים מהקריה האקדמית אונו ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות בניהול טכנולוגיות מידע ממכון לב, ירושלים. גרה בבני ברק. מייסדת שותפה של יוזמת קו. לאב - גשר המחנכים.

תומר אביטל

היי, אני תומר אביטל, בוגר של מחזור 02. אני עיתונאי, מלמד סדנאות כתיבה ואקטיביזם, מרצה בסמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי וגם מחבר ספר המתח ‘המשכן’ (הוצאת עם עובד). ייסדתי את שקוף, כלי תקשורת שנמצא בבעלות מלאה וישירה של הציבור, ופועל בהכוונתו במטרה לספק עיתונות נושכת, עצמאית ומעמיקה.

בזמן הפנוי שלי אני מסייע לאנשים לתבל את השגרה עם קטעי שירה ואמנות מעוררי מחשבה (חפשו בגוגל נשנושי שירה!).

קו. לאב בשבילי זה המיקרו שגורם לי להתאהב בקוסמוס הישראלי. פגשתי שם אנשים מכל המגזרים שפתחו לי את הראש, בין היתר יוסי בר. כשהתחתנתי במסגרת תכנית הטלויזיה חתונמי, וראיתי מהחופה אותו יושב שם בקהל מחייך עם הילדה שלו – התרגשתי מאוד.

בזכות קו. לאב פגשתי גם את יוני צ’ונה שבזכותו בדקתי איך הבריונות בבתי הספר הורסת את הפוליטיקה הישראלית בפודקאסט שהקלטנו לאחרונה.

תומר אביטל

עיתונאי, שקוף

תומר אביטל הוא עיתונאי המוביל את כלי התקשורת הציבורי שקוף, מלמד סדנאות כתיבה ואקטיביזם, ומרצה בסמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי. הוא זכה בפרס דיגיט לעיתונות דיגיטלית מצטיינת ודורג ברשימת 100 המשפיעים בתקשורת של גלובס. בזמנו הפנוי הוא שולח שירה ואמנות לתיבול השגרה בקבוצה מיוחדת שייסד ונקראת נשנושי שירה. גר בתל אביב.